אוזני המן במילוי פרג

פורים. כשהייתי ילדה תמיד הייתי שותפה להכנת התחפושות. ותמיד, אבל תמיד, בחרתי להקשיב רק לעצמי, למרות שההיסטוריה הייתה זכורה לי היטב גם בגלל שהיא כל הזמן חזרה על עצמה. בגיל 8, בחרתי להכין גלימה מנייר (!) שחור מיוחד, מקושט בכוכבים לתחפושת מלכת הלילה.. כשההורים שלי מתחננים ומשכנעים אותי שלא כדאי, שיהיה לי קר ושזה יירטב וייהרס, כי ת מ י ד גשום וקר בפורים.. בחורף של מעלות. וכך היה באמת, גלימה קרועה ורטובה וילדה בוכה ועצבנית, אבל לא מודה בטעות… או בשנה שבה אני לא זוכרת למה התחפשתי, אך התעקשתי לנעול את נעלי הבלט כי זה הכי התאים לתחפושת.. השכנועים לא הועילו, ההורים שלי כבר הבינו שאני צריכה ללמוד בדרך שלי. חזרתי באמצע חגיגות בית הספר הביתה.. כי הנעליים נרטבו כמובן. אמא שלי פתחה לי את הדלת, הסתכלנו אחת על השנייה בלי מילים אבל עם מבט שלי שאמר "צדקת", ומבט שלה שאמר "את לא לומדת".. הושיבה אותי במטבח, מול התנור אפייה, בטיימינג מושלם הוציאה תבנית של אוזני המן ממנו, השאירה את דלת התנור פתוחה, חלצה לי את הנעליים והגרביים הרטובות, וככה התייבשתי והתחממתי מולו. חיממה לי חלב, שיהיה יחד עם האוזני המן. כבר לא היה לי איכפת שהפסדתי את החגיגות בכיתה. ידעתי שבאותו רגע אני במקום הנכון.
כמובן שהיו תחפושות יותר מוצלחות.. למרות כשלון התחפושת, זהו אחד הזכרונות הכי טובים מילדותי.