מאפינס ברוקולי וקינואה

המאפינס האלו הם לסרבני הברוקולי הכי קשוחים שאני מכירה. ואני מכירה. יש לי שניים כאלו, אפילו שלושה.. קשה להם אפילו לשאת את העובדה שזה מונח להם בצלחת. כל כך הרבה פעמים חזרתי מהשוק או מהסופר חמושה בברוקולי, שאני אישית מאוד אוהבת, נחושה ומוכנה להכין משהו טעים ומסעיר שהם פשוט יתאהבו. בטוח! וזה תמיד נגמר במפח נפש..

אבל לא עוד! החלטתי לשנות טקטיקה. חזותית ופסיכולוגית. ראשית החלטתי לאפות מאפינס. מי יכול להגיד לא למאפינס? למרות שהם ירוקים. זה קטן, זה חמוד, זה אישי, זה חייב לעבוד! שנית, הילדים שלי יודעים שברגע שהמצלמה שלי ביד או על החצובה, משהו טוב קורה במטבח וכדאי להישאר קרובים… הנחתי את הברוקולי על השיש, אין לי מה להסתיר וגם אין לי מה להפסיד. הם כמובן התבאסו. מאוד. שאלו מה אני מכינה ולא ממש חיכו לתשובה, אמרתי להם שאני מצלמת משהו לבלוג, ולארוחת ערב אכין להם כבר משהו אחר, "אתם הרי לא אוכלים ברוקולי, נכון???" והמשכתי בשלי.. בלי שכנועים שזה יהיה טעים/מדהים/בריא/מעלף ושהם חייבים לטעום. הם כבר התבלבלו מהתשובה שלי. ראיתי..

חלטתי קצרות את הברוקולי, סיננתי את הקינואה שבישלתי, ערבבתי בקערה דקותיים, חילקתי לשקעים בתבנית ושלחתי לתנור. וכמובן שבין לבין גם צילמתי 🙂

אחרי רבע שעה התפזר בבית ריח פשוט משגע שהפתיע גם אותי, ופתאום גם הילדים התחילו להסתובב במטבח.. מציצים בתנור בנונשלנטיות, כאילו שזה לא ממש מעניין אותם מה קורה שם.. ממש! ואני, ממש התאפקתי לא לנסות לשווק להם את זה בשום פנים ומאפין!

חמש דקות אח"כ הגדול אמר שאם אני רוצה הוא מוכן לנסות.. והקטן הכריז שהוא תמיד אהב ברוקולי. אבל תמיד! ושאני מבולבלת, ששכחתי… זהו. פיצחתי את זה! שברתי את מחסום הברוקולי. היה להם טעים מאוד. וקצת קשה היה להם להודות בזה. לא לחצתי.

אז.. מאפינס מדהימים ובריאים מחמישה מצרכים (לא כולל מלח, פלפל ושמן זית), שמכינים בקלות, נארזים בכיף לפיקניק או לעבודה, או לגן (כן, זה יכול לקרות..) עם סלט בצד לארוחת ערב קלילה וטעימה וקצת אחרת.

Recipe Car